פסק-דין בתיק תא"מ 20203-07-09

במסגרת תביעה נפרדת אשר הגיש הנתבע לביצוע שיק, נדחתה התנגדות התובע 1, מושך השיק, ונקבע שעליו לפרוע את השיק. בעקבות אותו פסק דין ננקטו על ידי הנתבע הליכי הוצאה לפועל ושולמו כספים על ידי תובע 1. כעת, במסגרת תביעה זו, טוענים התובעים כי הנתבע התחייב לשלם הכספים שגבה, 22,115 ש"ח, לכיסוי חובות תובע 2 לצד ג'.

האם הוכחה התחייבות שכזו? - זו השאלה העומדת להכרעה בתביעה זו.

הרקע לתביעה

1.              התובע 1 הינו אביו של התובע 2. בין התובע 2 לבין הנתבע התנהלה מערכת יחסים עסקית אשר במסגרתה, במהלך  2002, נערך הסכם התקשרות להשכרת רכב מול חב' פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ (להלן: "חברת פרי").

2.              בחדש נובמבר 2002, או בסמוך לכך, משך התובע 1 שיק בסך 9,000 ש"ח המיועד לפירעון ביום 30.11.02 (להלן: "השיק") ומסר אותו לנתבע. השיק נמסר בלא ציון שם הנפרע והנתבע מסר את השיק לחברת פרי, אשר הטביעה את שמה כנפרעת. חברת פרי הציגה את השיק לפירעון אולם השיק חולל וחברת פרי השיבה את השיק לידי הנתבע.

3.              ביום 22.6.03 הגישה חברת פרי נגד התובע 2 והנתבע תביעה כספית בסך של 17,159 ש"ח (ת.א. 40782/03 בבימ"ש השלום בת"א). הנתבע כפר בתביעה, הגיש כתב הגנה וביום 13.10.04, אושר הסכם פשרה בין חברת פרי לבין הנתבע ובמסגרתו התחייב הנתבע לשלם לחברת פרי סך של 8,000 ש"ח. התובע 2 מאידך, לא הגיש כלל כתב הגנה כנגד התביעה  של חברת פרי וניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

4.              במקביל להתדיינות מול חברת פרי כאמור, הגיש הנתבע את השיק לביצוע נגד התובע 1, מושך השיק, והתובע 1 הגיש התנגדות לביצועו (ת.א. 45427/04 בבימ"ש השלום בת"א). בהתנגדותו, טען התובע 1, כי השיק נמסר לנתבע כשיק טובה, בלא שהנתבע נתן בגינו כל תמורה וכנגד התחייבות הנתבע שלא לסחרו ולחילופין לשלם לתובע 1 את סכום השיק קודם מועד פירעונו. טענה זו נדחתה, כיתר טענות התובע 1, וביום 14.11.05 ניתן פסק דין (להלן: "פסק הדין") הדוחה את התנגדות התובע 1 ומחייב אותו לפרוע את החוב בגין השיק במלואו.

5.              התובע  1 לא השלים עם פסק הדין והגיש תביעה נוספת נגד הנתבע (ה"פ 200373/06 בבימ"ש השלום בת"א; להלן: "התביעה השנייה"). במסגרת התביעה השנייה, טען התובע 1 כי עלה בידו לאתר את ספח השיק וזה מבטא את התחייבות הנתבע להשבת השיק לתובע 1. ספח זה היווה, לטענת התובע 1 בתביעה השנייה, ראיה חדשה על בסיסה עתר הוא לביטול פסק הדין. ביום 16.7.07 ניתן פסק דין בתביעה השנייה ובמסגרתו דחה בית המשפט את טענת התובע 1 בדבר אמיתות הראיה החדשה ודחה את עתירתו לביטול פסק הדין. על פסק הדין בתביעה השנייה הגיש התובע 1 ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 3238/07) אך חזר בו מהערעור במהלך הדיון והערעור נדחה ביום 2.3.09.

6.              בינתיים, לאחר שנדחתה התנגדות התובע 1 לביצוע השיק ובמקביל להליכים המתנהלים בתביעה השנייה ובערעור, נקט הנתבע בהליכי הוצל"פ נגד התובע 1. בהליכי הוצל"פ אלו, עד לחדש יולי 2009, עלה בידיו לגבות מהתובע 1 כספים בסך כולל של 22,115 ש"ח, אשר מבטאים חלק מסך חוב התובע 1 בתיק ההוצל"פ. בתביעה זו עותרים התובעים לחיוב הנתבע בהשבת כספים אלו.

טענות הצדדים והראיות

7.              לטענת התובעים, התחייב הנתבע להעביר את תמורת השיק לחברת פרי לפירעון חלקו של התובע 2 בחוב לחברת פרי.

בכתב התביעה, מתארים התובעים את הרקע להגשת התביעה, כולל תביעתה של חברת פרי וההליכים לביצוע השיק. התובעים חוזרים על גרסתם לפיה נמסר השיק לנתבע כשיק טובה ואסור היה לו להציגו לפירעון, אך טוענים שנוכח גרסת הנתבע עצמו, יש לכפות עליו להעביר את מלוא הכספים שגבה לחברת פרי להקטנת חובות התובע 2.

8.              בתגובתו, טוען הנתבע כי התביעה מופרכת, כי בפסק הדין לא נקבע כלל שעליו להעביר כספים כלשהם שגבה בגין השיק לחברת פרי, ובכלל - נקודת המוצא של התובעים שלפיה כלל לא חב התובע 2 בעצמו כספים לחברת פרי מופרכת ומנוגדת לקביעה בפסק הדין. עוד מדגיש הנתבע כי ממילא מרבית הכספים שגבה בעקבות פסק הדין נועדו לפירעון ההוצאות השונות שנפסקו לחובת התובע 1.

9.              התובעים תמכו את התביעה בתצהיר התובע 1 והנתבע הסתפק בתצהירו שלו. בדיון אשר התקיים ביום 6.10.11 ויתרו הצדדים על חקירות וסכמו טיעוניהם בעל-פה.

דיון

10.          במהלך הדיון, הדגישו התובעים כי במסגרת תביעה זו אין הם מבקשים עוד לכפור בהכרעות שנתקבלו בפסק הדין והם מקבלים אותן אף שלשיטתם, אין הן נכונות. כך גם מקבלים התובעים את חובת התובע 1 לפרוע את השיק כפי שנפסק בפסק הדין. דווקא על יסוד ההכרעות בפסק הדין, כך טוענים התובעים, יש לחייב את הנתבע להעביר לחברת פרי את הכספים שגבה בגין השיק שכן לכך התחייב. השאלה אשר יש להכריע בה בתביעה זו הינה איפוא באם הוכחה הטענה כי הנתבע התחייב להעביר את פדיון השיק לחברת פרי לכיסוי חובות תובע 2.

11.          המקור הראשון לבירור חבות זו הינו התובע 1. זה אשר מסר את השיק לנתבע מלכתחילה ויכול להביא את גרסתו באשר למה שסוכם במסירת השיק. דא עקא, שהתובע 1 כלל איננו טוען להסכמה מסוג זה. נהפוך הוא. התובע 1 טוען בתצהירו כי השיק נמסר לנתבע כשיק טובה ואין לו כל קשר לחובות כלפי חברת פרי (סע' 8 בתצהיר התובע 1). התובע 1 לפיכך, איננו מקור לביסוס טענת התובעים ובצדק נמנע בא כוחו המלומד של הנתבע מלחקור אותו בחקירה נגדית על תצהירו.

12.          המקור השני לבירור חבות זו הינו הנתבע ולמעשה, לכאן מכוונת התביעה. טוענים התובעים כי הנתבע עצמו טען בהליכים המשפטיים שהתקיימו בין הצדדים, כי גביית השיק נעשית בכדי להעביר הכספים לחברת פרי. על יסוד הודאה זו, ממשיכים התובעים, נוצר מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא והנתבע מנוע מחזור בו מטענתו.

בפסק הדין, לאחר קביעת מעמדו של התובע כבעל זכות תביעה כמחזיק בשיק ולאחר הקביעה שיש לבחון את יחסי התובע 1 והנתבע "כצדדים קרובים", בוחן בית המשפט את עסקת היסוד במסגרתה נמסר השיק לנתבע. במסגרת זו אף מתאר בית המשפט את גרסת התובע כך (סע' 11 בפסק הדין):